הפחד מהפחד

בשלבים הראשונים של הפנמת המהלך נפגוש (רובינו) בעיקר בתחושות גוף שקשורות לפחד. למרות שהמהלך אינו כולל המללה (מלשון מלל) של תחושות הגוף ותרגומן לרגשות כאלו או אחרים, עדיין כדאי לדעת זאת. קצת כמו להכיר את המפה ולדעת לאן נוסעים ומה לחפש.

אם נסכים להוות תחושות גוף ראשוניות אלו של פחד ונלמד להכיר אותן, נוכל לזהות אותן בכל פעם שיצוצו. הן צצות כל הזמן, מנסות להגן עלינו וליצור תחושת בטחון בעולם שמאיים ליצור גלים וסערות בים שאנחנו. עם הזמן נלמד לשמוט מערך הגנה זה כי נפנים שהוא מיותר ומטעה. נפנים שתחושת הביטחון האמיתית תגיע מלהיות הים, שהינו גדול ורוגש וסוער אך אינו כל גל בנפרד ובהיותו ים הוא במהותו רוגש.

על כן ההתקרקעות, השלב הראשון במהלך. ההתקרקעות באה לנטוע אותנו במרחב בטוח, להזכיר לנו שאנחנו במקום מוגן ובטוח ושזה בסדר לשמוט את מגננת הפחד. השלב הראשון של המהלך הינו התקרקעות טובה:

1.      הרפיה (אפילו שטחית ומהירה), של הגוף.

2.       הרפיית נקודות מפתח מקרקעות – כפות ידיים ורגליים, הרפיית רצפת האגן.

השלב הבא הוא "עוגן". העוגן שולח תזכורת ישירה להיותנו הווים כאן ועכשיו במקום בטוח. זאת – מעצם זה שאנחנו נושמים. זה לא משנה אם הנשימה שטחית או מאומצת, מהירה או עמוקה. הנשימה תמיד קיימת. בתוך מרחב של נוכחות ובטחון, נוכל להוות פחד מבלי שהוא ינהל אותנו.

         בהקשר של הכנה ללידה מדובר הרבה על התמודדות עם "פחדים" כחלק מההכנה. ואני אומרת שהעבודה היא מאד פשוטה. ה"בעייה" היא לא הפחד כי אם הפחד מהפחד. ברגע שנצליח להוות את הפחד ש"שומר" עלינו מהפחד, נדע שלכל פחד שאינו מקובע יש אורך קיום מוגבל ואנחנו, כים גדול – אנחנו יכולים לו.