פעולה - ביטוי לרגש.

ברגע שאנחנו עסוקים בפתרון בעיות, אנחנו עושים זאת מתוך אותו מערך פנימי שנושא את הבעיות הללו. ניתן לומר שזהו אותו מערך פנימי שיצר את הבעיות אותן אנחנו מנסים לפתור. (לכל המסייגים ואומרים שלא המערך הפנימי שלנו הוא שיוצר מציאות בעייתית, אני עונה שהמציאות עצמה היא לא בעייתית כלל. ה"בעייה", אם יש כזו, היא באופן שבו אנו מגיבים למציאות, חווים אותה ונושאים אותה במחשבותינו וברגשותינו.) ברגע שאנחנו עסוקים בפתרון בעיות אנחנו עסוקים בניהול מציאות. המציאות היא כה מורכבת וכה מלאת פרטים וכה תלויה בכל כך הרבה גורמים שונים שזה מוזר שאנחנו בכלל חושבים שאנחנו יכולים לשנות אותה. ובכל זאת אנחנו מנסים לעשות זאת כל הזמן.

אנחנו מאמינים שאם נצליח לשקול את הבעד והנגד, ונצליח רק לרגע לחשוב בהגיון, או אז נצליח לקחת החלטה שקולה ונכונה, לפעול בצורה "בוגרת ואחראית". אנחנו מאמינים שזוהי הדרך לחולל שינוי במציאות של חיינו. או בסיטואציות בינאישיות – אם נצליח להבין מי בדיוק צודק, מה מניע כל אחד מאיתנו, או אולי מה עומד מאחורי כל מילה ומה נדרש מאיתנו על מנת שכולם יהיו מרוצים (כולל אנחנו), או אז נצליח להשכין שלום ונמצא שלווה.

האמת של אופן הפעולה וההתנהלות שלנו בעולם היא מאד רחוקה מזה. בפועל, אין לנו יכולת לפעול באופן שאינו מושתת על הרגשות שלנו. הפעולה היא בהגדרתה ביטוי של רגש. לא משנה עד כמה נחשוב ש"אנחנו שמים את הרגש בצד", שאנחנו "בשליטה" ו"מרסנים את הרגש", הגדרת פעולה בעולם היא – ביטוי לרגש. ולכן, קודם כל וראשית לכל אנחנו חייבים ללמוד להכיר ברגשותינו ולפנות להם מקום. אני לא אומרת להכיר את רגשותינו אלא להכיר ברגשותינו. כלומר להבין שיש לנו רגשות ושהם הינם ההוויה הגופנית שלנו ושאנחנו בפועלינו בעולם מגלמים את מה שנטמע בנו כחותם של רגש.

על כן - המהלך.