"מה דעתי" אל מול "מה
הרגשתי" : הפער שבו אנו חיים הוא הפער בין תקשורת שכלית (מה אני חושבת על
הדברים) ובין מציאות שהינה רגשית במהותה (איך אני מרגישה אל מול הדברים). הפער הזה
מבלבל אותנו בהיותינו לא מודעים לו. הוא משתק אותנו כי אנחנו מנסים לפעול במקום
שבו אין לנו פעולה. הפער הוא הבסיס לתחושה של שיתוק וקורבנות אל נוכח מה שהחיים
מגישים לנו. אנו חושבים על דברים, ומגבשים דעה על כל דבר ונקשרים
מאד למחשבות ולדעות שלנו ומקנים להם חשיבות רבה ונתקעים בנקודת הצדק שלנו. נקודת
הצדק, בה אנחנו צודקים מאד בראש, לא מאפשרת לעולם הרגש להתבטא, לא מאפשרת לו לרגוש
ולחלוף ולהשתנות ולהוביל אותנו אל עבר דיוק פנימי של תקשורת, תגובה ותנועה. המעבר
מ"מה דעתי" ל"מה הרגשתי (ברגש ובגוף)" הוא מעבר מלהיות שבויה
בידי מאורעות חיצוניים (מה שקורה - קורה לי, ואני חסרת אונים ולא יכולה להשפיע)
ללהיות בתנועה של עולם דינאמי מבפנים (אל נוכח מה שמגיע מבחוץ מתעורר עולם הרגש
שלי מבפנים. תוך מודעות, זיהוי, הכלה וחמלה יש לי יכולת להיות בקבלה מתמדת של מה
שקורה).
הירשם ל-
תגובות לפרסום (Atom)
אני חושבת שאני עוד לא לגמרי מבינה. אני מרגישה התרגשות, שמחה ו"וואו, נכון!" (או שזה לא רגש?)
השבמחקמחכה להמשך
נורית
כמה דברים עולים לי לראש (-:
השבמחק1. לפני איזה 12 שנים שטופלתי ע"י פרחי באך, אמרה לי המטפלת שאולי במקום להגיד "אני חושבת" להגיד ל"אני מרגישה" ולגלות מה קורה לי. ניסיתי את זה הרבה זמן, גם מול אנשים אחרים, הוריי למשל, שרואים אותי כ"טיפוס ראש" מובהק וזה מאוד עזר לתקשורת.
עם בת ה5 יש לנו הרבה עבודה על רגשות ואנחנו מנסים להאפשר לה להגיד במילים מה היא מרגישה כדי לצמצם את התקפי הזעם. לתת לה מגוון מילים למגוון רגשות.
אני מגלה גם שכתיבה עוזרת לי לפתור פלונטרים שהראש והלב יוצרים יחד והופכים למשהו קשה.
אי אפשר להפריד את הראש והלב (אצלי אני מרגישה שהלב הוא הגוף בכללותו, עם הגרון והנשימה, והמתח, ודפיקות הלב...) אבל מאוד עוזר לי במקרים מסויימים לנתח ולפרק, מה גוף מה ראש.
אני אוהבת את "המשחק" הזה, הוא באמת מלמד ומצביע על העולם הפנימי והמורכבות הזו, איך לא להיות שבויה בתוכי או לחילופין במה שמיחוץ לי.
מאז שאני קטנה גיליתי שאני לא טובה בלהביע את דעתי. במיוחד לא מול אנשים שמתנגדים לי. אז תמיד אמרתי"אני מרגישה" וכך הרגשתי בטוחה יותר. עכשיו אני מבינה שאני עושה כך כי עמוק בתוכי אני מעריכה יותר דעות מהרגשות. אולי הגיע הזמן לשנות את סדר העדיפויות הזה. תודה יעל.
השבמחקלאחרונה נחשפתי לאבחנה בין "מה אני חשה" - שזה רק ולגמרי בגוף. לדוגמה: אני חשה יובש בפה, זיעה בכפות הידיים, ודפיקות לב מואצות. לבין "מה אני מרגישה" - שזה ברגש, וזו תמיד פרשנות לתחושה הפיזית. למשל: אני מרגישה פחד.
השבמחקאני חוקרת את ההבחנה הזו, ואני מגלה שהשהייה בתחושות הפיזיות, ההתבוננות בהן, השיום שלהן (לתת להן שם מוגדר בתוכי), כל אלה מגבירות מאוד את חוויית הנוכחות ואת יכולת ההכלה של כל מה שהיומיום מביא עימו.
יעלי, תודה על הכל.